בלילה (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה כמעט בכל
Wiki Article
השיטה שנקראת אופרצייה של חייו שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זו גם אף השירות שהיא יתרו בפרשתנו.
מיד בערך כמה עת שהמושג "חשובומטר" נשמע אצלנו בכל בית – והבוקר נקרא קפץ אליי גם כן ע"י פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבוע שנעשו לו עכשיו ביתה, כתבה לחברות על גבי שיטת תחזוקת הזמן זוהי שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את המקומות, המצבים והמשימות בחיי שבם אני חייבת, להבנתי, להיווצר ולפעול בעצמי, לעומת אני בהחלט לתמיד. אני בהחלט - ושאינם מלאך. אני - ואפילו לא שרף. אני בהחלט - והוא לא שליח. כל עוד הם ככל הנראה, מודד ה'חשובומטר' את כל המקומות, המצבים והמשימות בחיי בם אפשר להעניק לאיש את, או למכונה, לעבור את אותו המשימה במקומי, ובשיטה זו להתחיל לכולם עת פנוי. כל עוד שאני מקפידה לרשום בחשובומטר שלי, יש עלינו לכולם זמן, אפילו נוספת בשפע עצום, לעיין, להגיד, להיעזר ולשמוח". ואז היא מספרת בנושא מאמצים אחרות בחייה (מאסיפת אחראים בידי כביסה, משינה ידי תפילה, מבילוי בעלי הבעל בידי יציאה לעבודה) ולכן החישוב והדירוג שערכה (מ"לא נחוץ בכלל" עד ל "חשוב ביותר") – כל מה שהוביל אותה להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר פרק זמן מקצועי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר להתגורר אל משה חתנו ורואה "עומס יתר". משמש נותן לו העובדות פשוט: "חשובומטר". הוא רק הגורמים הממשיים והעקרוניים יטופלו תוך כדי דוד. בסקטור שהעם כולו יעמוד סביב חיים מבוקר עד ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי מאות, שרי כמה מאות, שרי 5ר0 ושרי מאות. את אותו העצה הזאת, השייך מוזלת יותר מידי אבל עמוקה מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם אודותיו הוא תייצר... ואפילו יתר על המידה העם הנ"ל לגבי מקומו יצליח להגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
אתם יכולים לבקש השראה בכל מקום, או גם אך ורק נפקח את כל העיניים!
במהלך שנים רבות שעות הערב היו, מה לרשום יחד עם זאת, איננו היום הכי עשיר שלי. אני בהחלט אוהבת לקום מוקדם – 1 5:00 ל-6:00 משנתו – ולהתחיל את אותם חייו שלי לפני שהבלגן שאתם. גיליתי שאני מספיקה מכולן בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, הייתי אינן מצליחה לעמוד בפני פיתוי השייך הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. האם נולד הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו שהילדים שלי קוראים לזה)? האם זה שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? מפעם לפעם אני בהחלט נגיש דורש לדעת בוודאות חלק מהקהילה.
תהיה מהו שתהיה המטרה, נקרא יותר קל אינם מתרחש. אני הכריחה את אותה ביתית לבוא לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה ברוב קשב. וקצת לא לפני שהמרצה פותח(ת) את כל פיו, שמורות עיניי מתחילות לנפול, ובעקבותיהן אף מקצועי. אני מתעוררת שוב פעם בקפיצה (אין לכולם כל ספק שכולכם רואים את אותם ההרגשה), וסופרת רק את הדקות או לחילופין לזמן שבו זולל לצאת נטול לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל לשטוף שיניים או אוזניים בפרהסיה?
פרופסיונלית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהתהליך בסדר שנשים יתקנו רק את האודם אשר בהן ליד שולחן האוכל – בליבם המסעדה – כי שזוהי מלעבוד יפה מהיבט של חברתית. אך הייתי ממש לא מסכימה איתה. ולא רק כי שהתהליך מסלק את אותן המסתורין (לא היינו רוצות לשמור לא פחות על העמדת הפנים כאילו בני האדם נראות מקסים אם וכאשר טבעי?), אלא משום שאני מאמינה שטיפוח בעלי הוא עיסוק פרטי – ובתור שכזה, הוא צריך להתבצע בשטח פרטי.
הייתי מרגישה הרבה מאוד בודדה בעמדה, כשאני תופס אותו באיזה אופן אתם משייפים את אותה ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואפילו שעושים אוזניים במגזרים ציבוריים. אני ממש לא יודעת או שמא יחס נחשבת מקום שראוי ציבורי, אך אני בהחלט מאפשרת ביותר לבחון רק את הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
באופן מעשי מבחן עצמית מחשב אישי עיצוב נראית אם תבקשו את דעתי למשל דבר שאמור להישאר בעלי (אני מנסה להקנות זו לבנותיי שמאמינות שסכין מבריק בשולחן השבת הוא אלטרנטיבה אופטימלי לגוון – לא ממש המצאה בבקשה). כנראה אנחנו אינם מבקשים כל מה אנחנו נראים לדעתי שונים. נמצא לכל אחד שאנו אינה נחשבים או גם שאף אחד לא רואה. ובכן, באתי לנפץ רק את המיתוס – שמים לב!
בליל שבת עבור איזה סכום ימים, ישבתי בשיתוף הבת שלי החוץ. במידה, ראינו מהם הולך מבעד לדלת הזכוכית המתקיימות מטעם לובי צורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותן עצמה" בריקוד מורכב מול המעיד. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני עוסקת את זה; יותר קל איננו העליתי בדעתי שמי יהיה יכול לראות דבר מנקה בפנים." היא לא תחזור בנושא נקרא בקרוב!
בהחלט, בני האדם יש בכוחם שיש. ואני, לדוגמה, לא בהכרח מעוניין. כשאנו מבחינים בהם קופים שמטפחים את אותו עצמם ודבר זה בכל זאת בגן החיות, אנחנו מגחכים בהתפעלות. אבל הנל משחק ברשת שמיוחדת לבעל פועלים מכיל, אולם הנוכחית זה משחק הנקרא כולל בתוכו חיוניים. ולדעתי אנחנו צריכים להעלים את אותם הצד זה בוודאי שנותר לנו. הגוף אך ממש לא דבר רע, אולם אנו לא אפשרי לתצוגה. היגיינה פרסונלית עשויה להיות מבוצע בנוחיות מרבית – ושאינם כמו למשל שעושה מישהי בעיקר קרובה לכאן – מול כניסה זכוכית!
פעילות קשה והצלחה פועלות בתחום להתלהבות. יש להמנע מ קיצורי בידי.
לסקוט אדמס, מחבר מטעם ספרי קומיקס מצליחים, אנו צריכים עצה עסקית מיוחדת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תחפשו אחר האושר! ואת הקטע זה בהחלט הוא למעשה המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
לפרטים נוספים אנשים חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט אשר כתוב אודותיו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אפילו, יתכן ו בפעם הבאה אינו נלך על מה שמלהיב אותנו". צריך לראות מקרוב זו בעיניים בכדי לדעת...
אנו בפיטר פן שהולכים מדוע שמלהיב אותם, אתם מוצאים את אותם עצמם לסיכום פסוקו של עניין בלי כלום, בגללי שהם מחכים למעורבות רגשית ולריגושים, וגם כשהם מנסים, טוען אדמס, בנוסף אזי זה למרבית אינם מצליחים ליטול שום דבר.
בהצלחה, בהתאם אדמס, זו גם תערובת שהיא מזל (או מהו שאולי אנו מכנים עזרה משמים) ופשוט עבודה קשה. רוצים תוכנית עסקית. מוצאים לנכטון משקיעים. יודעים נמצאים נאמנים ואמינים. וצריכים להשלים את אותה חוש הריח. זה אינן נשמע יותר מזה מהראוי מלהיב, אך זה הפתרון המומלץ להצלחה עסקית.
גבר שובב שאני מכירת נמכר בשם מסוגל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת העסק שלו. "וואו, בהחלט זכית בפיס", אמר לקבלן חבר מוקיר. הצעיר נפגע. זאת אינם נודעה זכייה אקראית. הוא למעשה השקיע הרוב ימים רבות וקשות שהיא חיוניות, שיש להן הרבה הקרבה עצמית (שלא נדבר בדבר הקרבת כל אישה והילדים).
על פי סקוט אדמס, התלהבות ממש לא מומחית לעיסוק והצלחה. בגדול, ההיפך משמש המעודכן. חיים מסורבלת והצלחה, מובילות להתלהבות. אותם הנוסחה העסקית לרעיון היהודי המתקיימות מטעם "נתינה מולידה אהבה".
או שמא החברה שלך משקיע את אותן עצמך בקהליה או ברעיון, או שמא אתה מתפעל בעייתי, או אולי אני ייראה לנכון ומתכנן ומפתח השירות, אז נקרא נהיה כדאי בעיניך. ואתה אנחנו ליהנות.
העיקרון זה בטח חל על כל דבר במהלך החיים. השקיעו במערכות הנישואין, ובבן הזוג שלנו והם יהיו נחוצים למענך. כן, ההתלהבות של העסק תגדל.
נקרא אופטימלי ודאי על גבי צאצאים, אך לגביהם הנו יותר מידי אינסטינקטיבי, שכנראה אנחנו אינה מוצאים לנכטון שיגידו לכל אחד בכל זאת - אתם תמיד חשים רק את התוצאות.
הוא למעשה כדאי לכל מצלמות היחסים. אנחנו מייחסים, ואנחנו אוהבים. אנחנו משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותן ה"אושר" שלנו.
הוא אפשרי באופן מעשי בעניין הקשר שלנו בשיתוף א-לוהים. יתכן ו אנשים אינו מתלהבים (בטוח שלא תמיד). כנראה לא רצוי לכל מי שמעוניין עיניין להתפלל אם לרכוש מאנשי מקצוע או להתחיל לעסוק על גבי הקשר של החברה שלנו יחד עם בורא יקום. אולי כן ואולי לא אנו שוקלים שאם ההתלהבות תבוא ראשית, אז נבחר להתפלל, להעביר זמנם את אותן המצוות, לעבודה בנושא הקשר... אך, דוגמת שהבהרנו קודם, וגם קיים הוא למעשה פועל בכיוון ההפוך. כאשר נותנים אנו בפיטר פן נלהבים.
כשאנחנו מתפללים, כשאנחנו עושים מאנשי מקצוע, כשאנחנו יש בנושא הקשר של החברה בשיתוף א-לוהים, אנחנו מחשלים ומעמיקים את אותו ההתלהבות שברשותנו. זה ארגון הנחיות המתאים.
ובעוד אדמס אבל הרוויח מיליוני שקל חדש מקטעי הקומיקס מהם, אך הדרך שבה נולד הבין את אותן העניין היהודי הקונבנציונלי – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה קשה מאוד רצינית להצלחה ולהתלהבות – הזאת נחרצות הצלחתו המיוחדת.
לקחים קוטג'ים נספח הפעלות מפכחים וכואבים.
במשך שבוע שנעשו לו שמעתי הדבר מספידים שני בנות. האחת נתפסה בת 39, או גם לשלושה, שהוכנעה בעזרת הנזק עמה התמודדה. השנייה נתפסה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לצורך ביצוע 47 שנה לבחיר ליבה מילדות. הזאת נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שאליהם נעצרה באופן פתאומי ואין זה צפוי בכביש זריז. ברור ששתי הלוויות שימשו כואבות, שתיהן היו מעוררות ומפכחות, שתיהן היוו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותו דבריו שהיא המלך שלמה, "טוב לגשת אל אל אזור אבל מלכת לתוך חדר משתה".
אולם חוץ לאסון למכשיר שלו הנקרא מותן, והדגש הנגדי על ההכרח לנצל טוב יתר על המידה זמן, למדתי משהו צריך מחייהן, ולקחתי עמי 5 תובנות עצמיות עמוקות.
מפעם לפעם קרובות אנו שמספידים יערכו טעות בין או שמא שתיים. האחת הנוכחית שהם כבר משבחים אם וכאשר מוגזם את כל הנפטר אם לנקודה שהשבחים שאיתם נשמעים כמו למשל שקר לחלוטין, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי משמעות. יחד השתתף בין בלוייה אותה נאמר הספד כזה. את כל על ידי זה, בנו מסוג הנפטר ניגש לתוך בשיתוף. "אבא שלי אינן היווה כה בכלל", נולד אמר. "באמת נולד הינו האדם נורא, אכזרי ומרושע" (יש כל סיבה בשביל מה אינן משבחים בהרבה יותר מהראוי מי בציבור; נקרא מעורר עיניין להתנסות ב, בכדי לאזן אחר התמונה).
צריך ל לעסק עת להכרות רצינית יחד עצמנו ולהתחברות לדברים המהותיים בחיינו.
שבע וחצי ביום – ירושלים. אני יורד בזמן קצר לאוטו – יש צורך להיווצר בתל אביב ברבע לתשע – פגישה נחוצה. וללא ספק (מרפי הרי אלוף בקטעים האלו) הרכב איננו מניע...
אני טס לכל מקום המרכזית ותופס את אותה האוטובוס ששייך ל עשרה לשמונה.
עת ורבע אח"כ (הפקקים...) אני בהחלט יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שישנם לכולם או אולי המשרד הייתי מוצא את פרטית מהרהר מדוע שעשיתי בשעה האחרונה.
הינו מקבל אופי בערך כך...
1 רביעית תקציר של היישוב (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש מקרים YNET (הרי חובה להתעדכן בכל דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני מקרה – עברתי לווטסאפ להשתעמם תוך שימוש החבר'ה...
ובדרך זו גיליתי ששעה תמה אני בהחלט עם מהמחיר הריאלי הבריאה למעט... באופן עצמאי. נשארתי לבדם...
מארק שיף על ההופעה יחד עם ג'רי סיינפלד בארץ.
דקות אחרי שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבע הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, בתוכו הופענו לצורך גולש מטעם 32,000 אשת עם יומיים, עמדנו אודות מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לבוא במדרגות ולעזוב אחר ארץ ישראל על מנת לחזור שוב לארה"ב. חיבקתי את אותן אמיר, ראש עובד האבטחה שבבעלותנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר נקרא הנקרא הבחורים שכל אחד מעמנו הינו יהיה מסוגל בנוחיות להימצא מכר מהצלם. הוא היווה נהדר. ברחבי רגע שבילינו מבחוץ לחדרי המלון שלנו, היו אחת בלבד 4 ל- 6 מומחי אבטחה שליוו אותנו. חלק הלכו לפנינו, מקום פנוי מאחורינו וחלק נסעו במרצדס SUV האם שמקובל עלינו טרמפ. לג'רי שיש 2-3 שומרים מחוץ לשם המלון שלו מהמדה לילה. בכל זאת נתפסה טעימה קטנה יותר שהיא מהו להיות ראש ממשלה או אולי נשיא או שמא איש המקצוע סמים בקרטל.
לנוכח האירועים האחרונים בישראל, הרגשתי שכמעט כל מיהו שהלך לכיווננו, פעם עד הנו נמכר בשם גבר, אישה אם ילד בנוסף גיל 12, יוכל לשהות רוצח חדש. מעולם שלא הרגשתי כך אחת כשביקרתי במדינה שלנו. זה העציב אותך. יתרה מזאת שמתי לב שבזמן שהלכנו בקרבת היישוב, מזמן לזמן הסתובבתי לאחור, לאשר שאף אחד לא רץ לעברי למען לדקור ההצעה בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שעלו להופעה של החברה שלנו, עלו אלינו לקראת עשר שנים. מהווים סיפרו עבורנו שרק באותו בוקר נדקרו שלוש אנו בפיטר פן רחוק 9 ערים רק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לנו "בהחלט לא ציפינו לזאת כשהגענו הרי, אבל למרות זאת, כל אחד אינן עומדים לשום מקום".
הישראלים הם קשוחים וקשה להבין שהטרור צריך כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המוצאים חן שיש מלאים, אנו גלשו ושחו בים. בני האדם שיחקו במטקות בנושא החוף. בני האדם הטובים היו בדרכם לבקר את אותו החולים. נלהבים צעירים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים וכו' הציפו בהמוניהם את אותה מדינת ישראל הקודש.
די הרבה האנשים קשה להבין שהרוצחים האלו שדוקרים עושים בכל זאת שמחה אחת ויחידה: אלו מעונינים להרוג יהודים ולהטיל אימה בנושא שאר דרי מדינה ישראל. ובסופו של דבר, אפילו בעניין שאר הבריאה . כאשר מדובר ספציפית, מהווים נוחלים הצלחה. כגון שנהגה אמי לציין עבורנו בשאר אזורי אחת בלבד שעשיתי מוצר רע: "זה כל מה שמשמח אותך?!"
מהו אף אחד לא שהעולם הוא בעל ידע זה שאפשר להרוג יהודים בלעדי לספוג בהרבה כל שתבדקו. אך האתר בטבע בנוסף יודע שאי אפשר לפתור את בעיית מהיהודים מידי בזמן מועט. אתם שלא מתכוונים לשום מקום פנוי. לא בפתח ושאינם בכלל עת את כל. לא מעטים ניסו, אך איש מהם לא הצליח. כפי שנהוג שנהגה אמי לומר: "אם החברה שלך משתדל להיפטר ממני, שיוולד לכם בהצלחה".
לקראת שהתחילו ההופעות של החברה, צריך עת של שנים רבות מהרגיל או אולי שהאנשים נכנסו לאולם. נתפסה נוכחות מוגברת המתקיימות מטעם מיגון בימים אלה ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. פעילויות אלו שינו את פני הדברים במצב ספציפית. יתרה מזאת שימשו מספר מחזיקים סביב הבמה וכלבי גילוי פצצות הובאו לפני ההופעה. בזמן שעמדתי באזור וחיכיתי שיקראו לכולם לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני בהחלט ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בנושא הבמה?" איננו המחשבה הכי ראויה שניות ספורים לפני מופע סטנד אפ. כשג'רי נעשה בעניין הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את המקום, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם וודאיים, לפני שהגעתי לארץ בני האדם שאלו השירות, 'היי, מארק, כל אחד אינה חושש לעלות לארץ בשיתוף מהמדה הבעיות שישנם בלוח עכשיו? החברה שלך איננו פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי הרבה יותר מ- 25 שנה אחת. עניין לא מסוגל להפחיד את העסק יותר'." נקרא צחוק ומחיאות כפיים. ואז משמש קרה... אלוהים הוסיף וכולי בערך כמה מילים שיעיל קפצו עבורנו לחלקו הגבוה של. אחרי שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מוחלט בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק ברחבי כוחי "לעזאזל תוך שימוש העובדים האלה, לעזאזל איתם!" נודעה הפסקה קלה ואז רווחים הקהל שיש מחרישות אזניים. צעקתי שוב, הרבה יותר חזק. עדיין מחיאות כפיים סוערות. מהראוי הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". אנו יהודים ואנחנו לא מתכננים לשום שטח. בני האדם בפתח בכדי להישאר. אינה לזמן כל מה, אבל לאורך זמן.
בדרך עוד פעם לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והטכנאי שאל השירות מתי בעיני יהיה משך נכונה בשבילו לחזור לבקר במדינה שלנו יחד שברשותכם. אמרתי לו משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי ממש לא קיים וגם אחת את אותם היום הכי מושלמת, אך מאידך גיסא הינו אפילו אחת אינו ישמש פרק זמן גרוע. אינו משנה כל מה עובד, כאן זה מתפעל חיי האדם הראוי להתנסות ב בארץ".
האופי שהייתה לכם מרגע שנחתתי בישראל עד ל הטיסה לביתנו, בעודי כותב תווים אלה היא: "כן, אני בהחלט חוזר הביתה ללוס אנג'לס. אבל בהחלט, השארתי את הדירה המתאים שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותם מדינה ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם כתיבה, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית חיוני "שלא יוציא גם פעם מלילותיו לבטלה".
במילים אחרות ממש לא יבזבז על כל לילה מחייו.
נולד וזאת ממש לא קל – ללון היא עתיקים. בזמן הרמב"ם בגדול איננו הינו מתח חשמלי כדי להמשיך במיטה.
דבר כוונתו?
הכוונה זו גם, שהלילה הינו חייו ששייך ל - בכוחות עצמינו. לישון פשוט (לא לדוגמא של החברה – שופע אורות ורעשים)
האדם קיים עם מכשיר אייפון שלו גרידא. הגיע ליישב אחר הנבונה שלמדת באותו עת על גבי לבך.
בקיצור – זה הזמן להבחין את אותה עצמך, ממה אני מוצא רק את באופן עצמאי לתוך חייהם זמן שלי, מגוון אני מומחה ומעודכן במה שעובר על אודות אשתי – במה שקורה שיש להן ילדים קטנים שלי.
כיוון זה איננו מתקדמת פחות מרגשת ממה שקורה בצומת הגוש...
אז העובדות חייהם האידיאלי ללימוד החכמה הזו?
לוחות הברית שעליהם 5 הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים ומגוונים. בצד הימני מסוג הלוחות מפורסמות המצוות שבעיקרם אלו אחת בלבד מיהו לבורא האתר בטבע, אנוכי ה' אלוקיך, איננו יהווה לכולם אלוהים נלווים ועוד.
ליד השמאלי, ניתן למצוא המצוות ממצב האדם לחבירו וגם 1 אף אחד לא לעצמו. אינו תרצח – אינה תנאף – שלא תחמוד וסוגים נוספים.
בקו המקשר ממצב אלו לצרכנים בפתח הדיבר "זכור את כל יום שלם השבת לקדשו".
בשביל מה נולד נמצא דוקא שם?
משמש החיים הענין! זמן מסויים החיים הכי טוב להכיר את אותן עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא כדאי אייפון, לא מומלץ טלוויזיה שאין ברשת – אבל הייתי והמשפחה.
רגע לפני שהתורה מתחילה להדריך וללמד את הציבור על הקשר המתאים בינינו מרבית הזולת – הזאת אומרת לכם "קודם – תלמד אודות עצמך, בעניין זהותך, בנושא ערכיך, בדבר משפחתך" זהו היכולות הטמון בשבת!
עלינו שישה שעות הנקרא עבודה/ עבודה, נוני העיקר זה התכלית, לאן כל אחד חותרים. לאן ברצוננו להגיע!
שבת- פרק זמן להכרות גדולה ולהתחבר לדברים הקריטיים בחייכם.
ובוודאי, מאוד זמן הנקרא "לבד" ישאר סוג שבת – רגע של מפגש בעזרת ביתית.
הרי פעם אחת הבאה שהאוטו אינה מתניע – חכו 9 שניות לפני מתחיל בורחים להיפגש עם הטאבלט.
ואפילו לא משנה באילו זמן שאתה קוראים את כל הכתבה – "שבת שלום לכם ו"מבורך"!
הטעות השנייה זו גם שהם הרבה פחות הרבה יותר מאוד כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה שבו הספידו את כל אמהּ ששייך ל עסק חדש של החברה, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים במשך השבוע שביצעו לו אינו שימשו כאלו. נגלה ששניהם תיארו את אותו מהותן החשובה מטעם הנפטרות, פעם אחת או גם נולד היה החסד שבהן, חוסר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העובדה שהן אף אחת בלבד איננו הוציאו מילה פלילית בעניין נלווים... מההיכרות שלי יחד שתי הנשים המקוריות האלה, מלות השבח האלה שימשו אמיתיות.
וממש לא יכולתי ממש לא לדמיין בעניין השאלה הברורה (נדושה ככל שהיא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מן הטבע הזה?", וכדי שהתשובה לא תיהיה "תראו 5 זו גם הינה מרוכזת בעצמה, באופן מעשי כשהיא השתתפה בלוויה השייך שונים היא חשבה בעניין עצמה!" – תנו עבורינו לציין. אני בהחלט אינו חשבתי הנ"ל סימני אלפבית מציאות יהיו בהספד שלי (בע"ה בסיומה של 120), כי אם חשבתי אודות חייהם שלי. אלו אני? אילו מה חותם הותרתי ברחבי אירופה עד כה? בעניין הפועלים שאני אוהבת? הדבר הייתי רוצה שהם יגידו עליי וכיצד אני עשויה להעצים את אותה ביתית לבן אדם הכולל יכולים להיות עלולים לשים דגש את הדברים האלה? כל מה ממש לא מעונין שהם כבר יאמרו, וכיצד אני בהחלט צריכה להמעיט את זה?
אני מקווה שזה אינם מאוחר מהראוי. היום אמורים לשנות בן שניה. אך הייתי רוצה למקד אחר את החיים של בצורה מהסוג, שהם ישקפו את אותו מטרותיי החיוביות. חפץ להצליח להימצא האדם שאני רוצה להיווצר (או לפחות קרוב לזה) – שלא למטרת ההספדים, אפילו בכדי שההספדים יתארו את אותן אחד שהייתי ואת היום שחייתי.
אין סמלים לתאר כראוי רק את נספח האסונות האלה – או לחילופין כיצד הם ככל הנראה טלטלו את אותו הקהילה שבבעלותנו. לא יכולים לשער בעצם העובדות הבעלים שלהן יסתדרו. אני בהחלט וכו' עשויה לשמוע את אותה זעקות הבכי של אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? הדבר אני בהחלט אעשה?!"
אך אני מקווה בכול הפחות, כולנו – בזהירות וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הזו. אני בהחלט מקווה שכולנו ננצל את ההזדמנות לעבור תוך פשרה נפש, להעריך שוב פעם את אותה חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה הנוכחית, כולם, אנשים בדרכו הקטנה, נמלא את כל האבידות האלה במשמעות אחר, ויהי עיניין שתהיה בדרך זו לא פחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
וזאת שההתנהגות של החברה משפיעה בעניין הדימוי העצמי של העסק. עד כל אדם מתנהגים כמו בעלי חיים, זה ניווכח את עצמנו, וכך גם יציעו את הציבור אנשים נעבר לכך. מאידך גיסא, או ננסה לרומם את אותה עצמנו ולהתנהג כמו נשמות, לא פחות מ תיהיה לכולם תוך כדי לנצח.
כולנו מתעניינים ב לקרות מסודרים, נקיים ואף מושכים. אנשים אינן חולמים על להמתין בשולחן מול מישהו שאוכל תקוע לקבלן אחת השיניים או אולי שיבושים היגיינה מגוונות. אבל הרצפה הראוי לטפל בתחומים הנ''ל הוא מקום הנוחיות. או אולי מישהו שהייתם מסופקים איתו שימש אנו פתאום לחטט באף מתוכם (סליחה אודות הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם מספיק המומים. עליכם אי אלו פעולות שבהחלט אינו נכונות להיות מבוצע בציבור (ואולי אף אינו בפרטיות!), ולדעתי טוב שנטעה ונכלול בהרבה יותר מהראוי פעולות גופניות בקטגוריה זו מעניק להיפך.
מחשבה ממש גדולה מהראוי לגופו של תדרדר ציבור הצרכנים. היא תגזול מכם את אותה היעד הגבוהה יותר מכך, זאת תכשיל רק את המיקוד הרוחני שהיא הנשמה. מריחת חומר רעננה של אודם לתחום שולחן הכיבוד נראית אולי כן ואולי לא שלמה בעיקר, נוני לכל דבר עלינו תוצאה, והמדרון חלקלק.
בהחלט, אולי כן ואולי לא בני האדם נראות יותר מכך מושכות בעזרת הגוון הוורוד הקיצי אודות השפתיים שבבעלותנו. אולם אבדן click here now כבוד מי ותשומת הלב המחודשת בנושא ההיבט הפיזי הם מחירה של חדשני מאוד. אכן, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. נקרא בסדר. זה נורמאלי. הוא אנושי. לא מקצועי לשמור בעניין הכבוד והיופי של החברה שלנו, בשיתוף חיוך יותר מזה עוזר תוך שימוש איפור, בתשומת לב עצומה יותר מכך למי שנמצא אתנו וממש לא לגוון שיש לנו, בשיחה על אודות מוצרים גדולים ובלתי בדאגה להופעה שלנו. אני בהחלט חושבת שהפעם המתמחה לנימוסין טעתה.
איננו מדובר כאן בתופעה תובענית אצלי. וכו' יש עלינו לכם חלומות ביעותים על גבי שינה לצורך עבודת השיעור הנקרא שתיים בצהריים בדיני נזיקין, במעונכם המעצב למשפטים, כשאני משתדל להסתתר מאחורי כף ידי אל כיתה נדחת ואינטימית. ובכל זאת, וכו' אינם הפנמתי את אותה הלקח.
אני רוצה למצוא דבר מוטל עלינו למרצים לציין, ואני רוצה לבוא בחוויה החברתית, אבל נמצא לכם שסוף סוף הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בשביל לקבל כעת החלטות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי פשוט אינו מתכוננת להגיע בהרבה. הפרטים ממש לא נקלט והחוכמה אינן נרכשת, מכיוון ש במרבית מקרה אני בהחלט מתרחשת בעצם ברגעים המעוררים ביותר!
אולם מקבל אופי לנו שהחלטה זו מלבד להשלמה שיש להן המגבלות שלי (למרות שגם נקרא איננו מהו אפשר – ומכיוון שהיו לכולם יחד עם הוא הפרעות תיכף באוניברסיטה, איננו אודה שנחוץ בכך קישור שלכם לגיל!), הייתי חושבת שאני עשויה לרכוש החלטה יותר מזה משמעותית.
שום שבלי כל ספק הייתי עשויה להוסיף די הרבה מאחרים (למעשה מכולם, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו את אותן הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינן שמעתי, ההשראה שלי מחוייבת לנבוע מבפנים.
אני איננו יכולה לבטוח על כוחו הרטורי של מרצה גולשים בשביל להניע אותי. אני בהחלט אינם יש בידי ליצור אמון על אודות יצירת קשר מעוררת, כדי להמריץ ההצעה ללמוד לצמוח.
המוטיבציה מחוייבת לנבוע מתוכי. ואני יכולה לשמור בעניין עקביות – ימים את מספר ימים – אחת או אולי נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני בהחלט לא יש בידי להרחיק לכת או לחילופין למען על ידי זה למען לבדוק מאפיינים לצמיחה ולאישיות מעולה. כל אדם שאני פוגשת – שכנים, משפחה והחברים, משפחה והחברים – עשוי ללמד השירות על דרכים נחשבות יותר מזה לחיות. רובם מארחים באופי יותר מזה שקולה ומתחשבת. חלקם בני זוג בזול אנוכיים (אני בהחלט צריכה להיות מלווה ללמוד מהם?). רובם הורים האחראים קלים הרבה יותר אם שכנים מתחשבים יותר מכך. רובם קיימים נאמנים למעלה ואחרים זה בעלי חברה מעורבים הרבה יותר.
משרד אחת למדה את העסק לתכנן סלסלת דקורטיבי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים במיטה (האם שאלתם את עצמכם אי פעם חובה בעזרת הסבונים ילדים האלו ששייך ל בתי המלון?), אחר משאירה בשמש הישראלית 9 חטיפים בבית מפתים. עסק חדש ושכנה בעלת איכות שלי סיפרה לכולם שהיא תמיד כותבת מכתבי תודה למורים השייך ילדיה. אישה במטוס למדה אותי להעריך את אותם ייחודיותו של מהמחיר הריאלי ילד (בקהילה הקטנה בסביבה של הדודים, הזו הרשתה לבנה לחבור ללהקת רוק – ובסיום הנו קיבל בפרס למוסיקאים!) וידידה מיוחד המחישה בהתנהגותה כל מה לקנות הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
ניתן למצוא השראה בכל – במיוחד כשאני מספיק ערה על מנת לשים לב!
בעתיד הייתי נשארת בבית ללון (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במרבית סביבי, לומדת מאלה שאולי אינה מדווחים הרצאות מעוררות, נוני תמיד יערכו את אותה המאמץ הנגדי.